על "החמלה" בזן שיאצו ובעבודה סוציאלית
מאת: ריבי דנקונה, 2004
אחד מעקרונות העבודה הסוציאלית הוא להיות אמפטי למטופל.
הכוונה היא שהמטפל מפתח רגישות, כך שהוא מסוגל להבין את המטופל, לראות את
הדברים מנקודת מבטו, יחד עם זאת מצליח לשמור על ראיה ניטרלית של המציאות בה
חי המטופל ולא נופל לפח של 'הזדהות יתר'. כל זאת כדי לאפשר למטפל לחשוב עם
המטופל על דרכים אפשריות לשנות ולהיטיב את מצבו, ולא רק להביע השתתפות
בכאבו. בזן שיאצו מדובר על 'החמלה'. מסונגה מדבר על 'חמלה החיים', במובן של
תחושה בסיסית של אחדות עם המטופל: ... 'בין שני האגודלים שלכם תוכלו לחוש
מעין הד או ניצוץ ואז הם יכולים להעביר תחושה שהם אחד למטופל כמו מעגל'...
השיתוף, הפתיחות הם החמלה. האחדות היא החיים, הבריאות.
