אודות 'מגע'
|
|
מילון מונחים
אבחנה ותנועה
ברפואת ברפואת המזרח התפתחו במשך אלפי שנים דרכים מדוייקות לחוש ולאבחן את התנועה הפנימית של האדם הפונה לטיפול. נעשה שימוש בשאלות, בהתבוננות, בהקשבה עמוקה - בכל החושים. אנו לומדים דרכים אלו ומתמקדים בכלי האבחון העיקרי בשיאצו - מגע.
בבית ספרנו אנו נותנים משקל רב לתחושת האנרגיה. אנו לומדים לחוות ולחוש אנרגיה באמצעות רצף התנועות והמגע של השיאצו, ובאמצעות תרגול עצמי ותרגול בזוגות של תנועה רוגעת או דינמית, תרגול המבוסס על אמנויות תנועה רכות סיניות ויפניות כמו צ'י-קונג, טאי-צ'י-צ'ואן, סיישין-קיטאיידו וכן מדיטציה. התנועה מאפשרת להתרכז, לנשום, להיפתח - ומסייעת להישמר מפגיעות פיזיות ומנטאליות.
הארא
אזור חלל הבטן הוא מושג משמעותי באומנויות הלחימה, התנועה והריפוי המזרחיות. מושג ההארא מהותי לחשיבה המזרחית, בדומה למושג המוח בחשיבה המערבית. ההארא, על פי ספרו של הקיסר הצהוב 'ני ג'ינג' (ספר היסוד לרפואה מזרחית), היא: "מקור אנרגיית החיות ... שורש 12 תעלות האנרגיה ושער הנשימה". לפיכך חלל הבטן ואיבריו הם השורש המזין והמפרנס את האיברים הפנימיים, ובאמצעותם את תפקודי החושים והאברים החיצוניים. באומנויות לחימה, תנועה מהבטן היא היסוד לעוצמה. האומניות השונות, כגון קליגרפיה, סידור פרחים, טקסי תה וכדומה מדגישות כולן את חשיבות התנועה מההארא. על פי תפישה זו, תנועה נכונה מההארא מאפשרת מרכוז אנרגטי ומונעת פיזור. המונח של "עבודה מההארא" בחשיבה היפנית פירושו תנועה מן המרכז, התורמת לאיחוד של כישורי התנועה, החשיבה והרגש.
ההעדפה בתהליך הוראת השיאצו בבי"ס 'מגע' היא להדגיש בשלבים הראשונים תרגול מעשי, הנתפש כמפתח ליכולות האחרות. מתפישה זו נעדרת התפישה המערבית של הפרדת הגוף והנפש, או הגוף והאינטלקט. טיפול שיאצו מכוון תמיד לאברים הפנימיים, בהם נשמר הצ'י, שתפקידיו פיסיולוגיים ופסיכולוגיים. זהו מרכז ההוויה של האדם או הגוף-נפש.
למעשה אין דרך אחרת ללימוד ותרגול שיאצו מההארא חוץ מתרגול מעשי תוך מודעות להארא, ותשומת לב לעבודה של מתרגלים ותיקים יותר.
זן שיאצו
את הזן-שיאצו פיתח שיזוטו מסונגה, במחצית השנייה של המאה ה-20. מסונגה היה מטפל שיאצו ומרצה לפסיכולוגיה באוניברסיטת טוקיו. בנוסף, תרגל זן-בודהיזם והיה בקיא בכתבים העתיקים של הרפואה הסינית. מתוך כל אלה נבנה הזן-שיאצו.
מאפייניו של הזן-שיאצו הם:
איכות לחץ מרגיעה (בניגוד למעוררת).
הדגשת הטיפול ב"שורש" חוסר האיזון הגופני-נפשי ולא בסימפטומים שלו.
החשיבות המיוחסת למצב המנטלי של המטפל בעת הטיפול.
ראה גם מסונגה (בהמשך העמוד).
מאמר בנושא מאת רמי יולזרי - מנהל 'מגע' (PDF)
זן בודהיזם
זרם בבודהיזם שנולד בסין בערך במאה החמישית לספירה. מסין התפשט הזן לקוריאה, ויאטנאם ויפן. עיקריו של הזן הוא הכרת המציאות כפי שהיא ונוכחות מלאה בכאן ובעכשיו. מתוך כך מדגיש הזן את חשיבות החוויה והפעולה האישית על פני הלימוד וההבנה השכלתנית. לזן שני כלים עיקריים: זאזן (מילולית ישיבת זן), כלומר מדיטציה והקואן. מדיטציה היא כלי חשוב בכל הזרמים הבודהיסטיים אולם בזן מודגש שישיבת הזאזן אינה מתורגלת לשם השגת מטרה כלשהי (למשל הכרה עצמית) אלא היא היא המצב השלם. קואן (מילולית "שאלה פומבית") הינה שאלה שמורה שואל את תלמידו. על פניה אין לשאלה זו כל פיתרון ונסיונותיו של התלמיד לפצח אותה בעזרת ההגיון נידונו לכישלון. תוך שילוב של התמדה ותסכול, ויתור על המוכר ומאמץ בלתי פוסק אמורה העבודה על הקואן להביא את התלמיד למצב בו הוא משתחרר מכבלי המחשבה שלו ורואה את הדברים כפי שהם. אז הוא מקבל קואן חדש... הזן השפיע רבות על אורחות החיים והאמנויות היפניות. טקס התה, קליגרפיה ואפילו אמנויות לחימה נתפסות כדרך בזן, כפעולה כשהאידיאל הגבוה שלה הוא שחרור המתרגל אותן מכבלי המחשבה. שיזוטו מסונגה תרגל זן בודהיזם והדבר השפיע על הזן שיאצו שיצר: לחץ שווה - הטכניקה החשובה בזן שיאצו - הוא ניסיון להגיע למצב בו המטפל והמטופל אינם נפרדים ומתוך כך להשיג ריפוי. מסונגה משתמש רבות במושג חמלה - מושג בודהיבטי בסיסי - לתיאור המצב המנטלי המתבקש מהמטפל.
איכות המגע בזן שיאצו היא תומכת ונוכחת יותר מאשר עושה ומפעילה. זאת, בהתאם לאידיאלים של קבלה ועשייה ללא עשייה, המהותיים לזן.
מסונגה
מסונגה למד שיאצו בבית-הספר של נמיקושי, ואף לימד שם מספר שנים. הזמנים השתנו, ובתקופה שאחרי מלחמת העולם יפן היתה מדינה הרוסה, תחת כיבוש אמריקאי. בשנים האלו התחילה התעוררות מסוימת, וחזרה לשורשים המזרחיים המסורתיים. מסונגה התעניין מאוד בכתבים הסיניים העתיקים, והוא החזיר לשיאצו את החיבור לידע המסורתי העתיק. הוא פתח מרכז ללימודי שיאצו, שם לימד את הזן שיאצו. הזן שיאצו מתבסס יותר על הרפואה הסינית, תוך שמירה גם על התוספת שמוסיף הידע המערבי, והרחבתה. ביפן שיטת הזן שיאצו נחשבת לשיטה אזוטרית ולא מקובלת. במערב, לעומת זאת, הזן שיאצו התקבל בזרועות פתוחות. כנראה שיש בו משהו שמותאם למערב – מצד אחד המערב כמהה להסתכלות המזרחית על האדם, שמציעה משהו שלם ורוחני יותר, ומצד שני ההסבר המערבי שיש ליעילות השיאצו מקל על קבלתו. למעשה, כיום הזן שיאצו ממשיך להתפתח יותר במערב מאשר ביפן. להמשך לחץ כאן (PDF).
מרידיאנים
על פי רפואת המזרח, ישנם בגוף ערוצים בהם הצ'י נע. שימוש נכון בערוצים אלו משמש לריפוי עצמי ולריפוי אחרים. בערוצים, המכונים מרידיאנים, ישנה תנועה בלתי פוסקת.
במהלך לימודי השיאצו אנו לומדים לזהות ולהשפיע על תנועת הצ'י במרידיאנים. תנועת הצ'י במרידיאנים מתבטאת ביציבה, בתנועה, במחשבה וברגש, בפעילות השרירית ובפעילות העצבית.
צ'י
לכל אחד מאתנו תבניות מסוימות של תנועה: פיזית-חיצונית ורגשית-פנימית. לכל אחד מאתנו תבנית משלו: של חשיבה, של יציבה ושל תנועה - המבטאות את "מי שאנחנו" ומשקפות את הצורה בה אנו באים במגע עם החוץ. תבניות אלו של תנועה פנימית ותנועה חיצונית נקראות במזרח צ'י, מילה שפירושה חיות, נשימה, הכוח השורה בכל. "בריאות וחולי" נמדדים באיזון וחוסר איזון של הצ'י. הטיפול בשיאצו מבוסס על היכולת לחוש צ'י ולהשפיע עליו ולכן פיתוח היכולות הללו היא אחת ממטרות הלימודים. אנו מוצאים שהשילוב בין שיעורי התנועה שאנו מציעים והדגש שאנו שמים על הלימוד החוויתי מסייע לפתח את היכולות האלו.
קאטה
מילולית "צורה". כחלק מהטקסיות של האמנויות היפניות הן נסמכות על קאטה - רצף מהלכים שלפיו הן מתנהלות. יריה בקשת, התיישבות לזאזן, סידור פרחים, טקס תה וקאליגרפיה - לכולן קאטות מדוקדקות. גם אמנויות לחימה רבות דוגמת קראטה וטאי-צ'י (שהיא אמנות סינית ולא יפנית) כוללות בתוכן קאטות. הקאטה בשיאצו הינה רצף התנועות שלפיו מתבצע הטיפול. בקאטה ארבעה מנחים (גב, בטן, צד וישיבה) והיא מאפשרת להתייחס לכל גופו של המטופל בנוחות וביעילות. לההסתמכות על הקאטה תפקיד כפול: הקאטה היא מעין מאגר מידע המכיל בתוכו את התבונה הגופנית של השיאצו. מתוך חזרה על הקאטה שוב ושוב ימצא התלמיד כיצד לעבוד עם גופו באופן נכון, מחובר למרכז ויפתח את ההקשבה והרגישות הנדרשים על מנת לטפל. בנוסף, ההתמסרות של המטפל לקאטה מאפשרת לו לרוקן את התודעה שלו ולעבוד באופן אינטואיטיבי, מחובר יותר למתרחש.
קיו וג'יטסו
חוסר ועודף. האבחנה ברפואה מזרחית מחפשת חוסר איזן של הצ'י. חוסר איזון זה יכול להתבטא בחולשה, עייפות - קרי חוסר , קיו - או במלאות, פעלתנות יתר - קרי עודף, ג'יטסו. ברפואה סינית ובשיאצו שקדם לזן שיאצו מקובל להתייחס הן לעודף והן לחוסר על מנת להגיע לאיזון. אולם בזן שיאצו המצב שונה. מסונגה טען, שבעידן שלנו השורש של חוסר האיזון מצוי בחלקים החלשים והעייפים שלנו. ייתכן שהדבר נובע מאורח החיים המודרני - מנותק מהטבע, אינו מזין את הגוף ומייצר מתח וניכור. את העודף - מעצם טיבעו - קל יחסית לזהות. אולם מסונגה טען שג'יטסו באיברים מסוימים הוא תוצאה של התגייסותם של אותם איברים לחפות על איברים אחרים הנמצאים בקיו. לכן אין טעם לפזר את הג'יטסו אלא יש לדאוג למילוי ולחיזוק האיברים שבקיו. לגישה זו יש גם השפעה על איכות המגע של הזן שיאצו. המגע לא יהיה ממוקד, מהיר, דוחף או חזק - כל אלו איכויות המתאימות לפיזור ג'יטסו. במקום זאת, יהיה המגע, רחב, אטי ותומך. תחושה אופיינית של ג'יטסו היא של מלאות והתנגדות. קיו יחוש כריק וחסר אלסטיות. לפעמים קיו יחוש כבור ללא תחתית ולפעמים תהיה לו איכות קשה ושטוחה כשל לוח עץ.
שיאצו
פירוש המילה "שיאצו" ביפנית פירושו "לחץ אצבע".שיאצו הוא אמנות ריפוי יפנית, המעוגנת בתיאוריה של הרפואה הסינית המסורתית ובפילוסופיה הזן-בודהיסטית. הטיפול הנעשה במגע ונועד לחדש את תחושת החיוניות של המטופל על ידי שימוש בכוח החיים - האנרגיה - של הגוף. השיאצו מסייע להקל על מתח וכאבים ועוזר בטיפול במצבים פיזיים ונפשיים רבים הנחשבים כרוניים או שאינם מגיבים לטיפולים אחרים.
תחושות של אי-נוחות מכל סוג שהוא, של עייפות, של מתח או של כאב, נחשבות ברפואת המזרח לסימפטומים המעידים על תנועה לקויה של צ'י בגוף. שיאצו פועל על ידי החזרת המערכת האנרגטית לאיזון ובתוך כך גם מטפל בסימפטומים אלו. משרד הבריאות היפני מגדיר: "תרפיה בשיאצו באמצעות אגודלים, אצבעות וידיים נועדה לתקן פגיעות בתפקודים פנימיים, לשמר בריאות טובה ולטפל במחלות שונות". בעזרת שיאצו, ניתן לטפל במצבי חוסר-איזון שמתבטאים בכאבים, הפרעות עיכול, בעיות מחזור, הפרעות נשימה ועוד.
|
|
| © כל הזכויות שמורות - מגע ביה"ס להכשרת מטפלי שיאצו |
 |
|
|
