בשנים האחרונות, חלה עלייה משמעותית בפניית חולי סרטן ובני משפחותיהם לקבלת טיפולי רפואה משלימה כאמצעי לתמיכה בריפוי המחלה. על רקע זה, החלט לפעול בתקופה האחרונה במרכזי הסרטן הגדולים באירופה ובארה"ב יחידות ייעודיות המשלבות בין רפואה מסורתית ומשלימה. שילוב מושכל זה בין שיטות הרפואה השונות זהב לשם רפואה אינטגרטיבית (משולבת). בישראלי הוקמה יחידה כזו בשנת 2008 במרכז דוידוף לטיפול מניעה וחקר הסרטן שבמרכז רפואי רבין, המציעה שילוב של טיפולי גוף-נפש, רפואה סינית, תזונה, צמחי מרפא ותוספים, טיפולי מגע ותנועה (לדוגמה שיאצו) הניתנים לפני הטיפול המסורתי נגד סרטן, בתרופות או בקרינה, במהלך הטיפול או אחריו.

זן-שיאצו, שיטתו הייחודית של שיזוטו מסונגה, מתבססת על ארבעה מקורות: תרפיות עממיות ותרפיות מקצועיות במגע, כמו אנמה, שיטת נמיקושי, טווינא וכן שיטות טיפול מערביות; המחשבה הפסיכולוגית; המחשבה הסינית והרפואה הסינית; זן-בודהיזם. במאמר קצר זה, נתהה על הקשר שבין הזן בודהיזם ובין הזן-שיאצו או על הזן שבזן-שיאצו.

התוכנית של "תבונת הגוף" נולדה כתוצאה של חיבור החלקים האלה יחד, מתוך ההבנה שיש לי על הקשר שבין העבודה הגופנית לבין הגילוי של התודעה ואיך התובנות של מסורות רוחניות באות לכדי ביטוי בגוף. נראה לי שחשוב להציע את ההבנה הזו לאנשים שעושים הרבה עבודה גופנית אבל חסרה להם הפרספקטיבה ותפיסת העולם שמעניקות התורה הבודהיסטית והתורה של האי-שניות (נון - דואליזם, זרם שאחד ממיצגיו המוכרים הוא קרישנמורטי). חשוב להביא את החיבור הזה גם לאנשים שיש להם תרגול רוחני, אבל מכירים פחות את התרומה שיכול להעניק החיבור לגוף לעולמם הרוחני.

ההבנה הנובעת מהשיאצו היא לכן מפתח להבנת התהליכים הראשוניים. הבחירה אחר-כך, כמטפל, היא מה לעשות עם המפתח הזה. ניתן להישאר ברמה האנרגטית, וניתן להשתמש במפתח כדי לפענח את התהליכים הבין-אישיים, דרכם את התהליכים הבין-אישיים המוקדמים, ודרכם את ההתנהלות בעתיד. התנועה של הצ'י בגוף היא במובן הזה מעבר לזמן, עבר, הווה ועתיד. היא תנועה בו - זמנית של מלא הקיום והפוטנציאל שלנו. דבר זה שובר את המבנה הדטרמיניסטי. אם אתה יכול להשפיע עכשיו על הצ'י ועל האנרגיה, ההשפעה הזו היא מעבר למישור הזמן. אתה יכול להשפיע גם קדימה וגם אחורה. במילים אחרות, לא רק העבר מעצב את ההווה. במובנים אחרים דברו על כך בהקשרים הפוסט-מודרניסטיים: גיבוש סיפור (נאראטיב) חדש של חייך. אבל העבודה הנאראטיבית נשארת במישור הקוגניטיבי, ואילו העבודה עם הצ'י היא במקום ראשוני, רוחני, לפני התהוות הקוגניציה.

בזן שיאצו האיכות של הלחץ היא מזינה, רכה, חמה, כל התכונות שאנו משייכים לנוכחות, לאדמה, לאמהות, ליין. המטרה של מסונגה היתה שהשיאצו יהפוך לחוויה מאחדת. שלאדם השוכב תהיה תחושה של אחדות הגוף שלו. הסגנון של מסונגה הוא בפירוש בקצה הייני של הספקטרום של סגנונות השיאצו. ליין יש כוח פנימי נסתר. העוצמה של זן שיאצו נעוצה ברכות שלו ובאיכות שלו שהיא איכות של מנוחה. סוזוקי סנסיי מאד אהב לכנות זאת 'לחץ נח'. לא 'לחץ מפוזר' ולא 'לחץ חזק' אלא 'לחץ נח'.

כנראה, שהאינסטינקט הראשוני למגע חבוי בכל אחד ואחת מאיתנו, אחרת איך אפשר להסביר את הכמיהה לטיפול במגע ללא רקע מוקדם וידיעה מי המטפלת ומהו השיאצו, מנשים שהגיעו מרקע אלים? כאשר אני מגיעה לטפל בנשים שחוו אלימות פיזית, המטרה העיקרית היא ללמד אותן שיש סוג אחר של מגע. רוב הנשים המגיעות חוות משבר של פוסט טראומה, הן מגיעות למקלט עקב הימצאותן בסכנת חיים ממשית, חוויה של פחד וחרדה, השפלה, מוכות פיזית ונפשית.

'חוות הנוער הציוני' היא פנימיה לנערים ונערות מופרדים ממשפחותיהם, רובם יוצאי חבר העמים. הקשר בין בי'ס 'מגע' לחווה נוצר דרך שני גינת, בוגרת ביה'ס והשנה אסיסטנטית של שנה ג'. שני עובדת בחווה כמדריכת נוער, ובמשך השנים יזמה מספר פעילויות הקשורות לשיאצו בחווה, פעילויות שהיוו הכנה לשיתוף הפעולה הנוכחי. כבר לפני שנתיים הגיעו תלמידי 'מגע' מכל השנים לפעילות שיאצו מיוחדת במסגרת פעילות שישי שבת בחווה והעניקו טיפולי שיאצו לתלמידים. לאחר מכן התקיימו פעילויות שיאצו בחווה בהזדמנויות שונות. בחלקן קיבלו תלמידים שיאצו ובחלקן הונחו לטפל אחד בשני.

אחד מעקרונות העבודה הסוציאלית הוא להיות אמפטי למטופל. הכוונה היא שהמטפל מפתח רגישות, כך שהוא מסוגל להבין את המטופל, לראות את הדברים מנקודת מבטו, יחד עם זאת מצליח לשמור על ראיה ניטרלית של המציאות בה חי המטופל ולא נופל לפח של 'הזדהות יתר'. כל זאת כדי לאפשר למטפל לחשוב עם המטופל על דרכים אפשריות לשנות ולהיטיב את מצבו, ולא רק להביע השתתפות בכאבו. בזן שיאצו מדובר על 'החמלה'. מסונגה מדבר על 'חמלה החיים', במובן של תחושה בסיסית של אחדות עם המטופל: ... 'בין שני האגודלים שלכם תוכלו לחוש מעין הד או ניצוץ ואז הם יכולים להעביר תחושה שהם אחד למטופל כמו מעגל'... השיתוף, הפתיחות הם החמלה. האחדות היא החיים, הבריאות.

כפי שהעור עוטף את גופנו כך החדר עוטף אותנו ואת הילתנו. עיצוב המקום וההתייחסות אל המפגש בין המטופל והמטפל הוא גורם חשוב ביותר ביצירת האווירה המתאימה והנכונה לקיום תהליך חיובי.
אנשים, בעיקר בבואם לקבל טיפול (יקר יחסית), רגישים לכל גורם המגיע אל עיניהם אפם ואוזניהם.
כל תשומת לב ומאמץ שנשקיע בסביבת העבודה שלנו יחזירו את עצמם כפליים !
גם אנו (המטפלים) נרגיש יותר טוב, נהיה פנויים יותר לעיסוק שלנו ועל אחת כמה וכמה אלה שבאים אלינו ירגישו מוגנים, עטופים אהבה ואכפתיות, ושלווים יותר.

ראיון עם יורי סלע על הסדנה:
הרעיון שמאחורי הסדנה הוא לתת מקום לתגובות הרגשיות והנפשיות המתעוררות במהלך הטיפול בשיאצו. הדבר הזה קורה כל הזמן במהלך הטיפול ולעיתים מהווה חלק משמעותי מההתרחשות בחדר הטיפולים. ההכשרה של מטפלי שיאצו נותנת מענה ראשוני להתמודדות עם התגובות האלה, ונראה שמטפלים המעוניינים בכך יוכלו להרוויח הרבה מהעשרת הידע והכלים שיש להם על מנת להתמודד איתן.

שנה ד' תכלול מספר תחומי ודרכי למידה. חשוב לציין כבר כעת שהכוונה היא להעמקה והעשרה של הידע של המטפלים בתוך עולם השיאצו, התיאורטי והמעשי כאחד, ולא העשרה שלהם בתחומי ידע אחרים. הידע שצובר תלמיד שיאצו לאחר שנים א' ו ב', ואיפלו אחרי שנה ג', בתחום השיאצו, הוא ידע ראשוני בלבד. הוא מספיק כדי להתחיל לעבוד, אבל מי שרוצה לצמוח ולהתפתח ולהעמיק כמטפל בשיאצו יכול להפיק המון מלמידה נוספת כמו זאת ששנה ד' תציע למטפלים. השנה מיועדת למטפלים בפועל, והעבודה תתבסס בין היתר על הטיפולים שמבצעים המטפלים. המפגשים ייערכו אחת לשבועיים, כשהעבודה מתבססת על עבודת הכנה תיאורטית בין מפגש למפגש, ועל עבודה והתנסות של המטפלים עם החומר שנלמד בשיעור בתוך הטיפולים בקליניקה שלהם בין השיעורים.

מהו טיפול? מה קורה במהלך הטיפול בין המטפל לבין המטופל? לא רק ברמה של הטכניקה בה משתמש המטפל, אלא ברמה הרואה בטיפול מפגש מאוד עמוק, היכול להתקיים ברמות עמוקות של הקיום.
זהו 'מקום הלב בטיפול' עבור נעמי, תרומת האספקט הרוחני / הכוונה / המשענת / ההדהוד לעבודה הטיפולית. המקום שבו המטפל הוא שליח, מייצג של משהו נוסף, של מרחב רחב יותר מהמרחב האישי. הטיפול נתפס כהזדמנות מיוחדת לגעת, לפגוש, להכיר, רבדים מאוד ראשוניים של הקיום שלנו, של החיות שלנו, מטפלים ומטופלים כאחד.